מאז ומעולם משפחה גדולה וילדים רבים נחשבו בחברה המקראית לברכה . בעצם, כאשר מדובר במקרא על משפחה גדולה, לא תמיד קיימת הפרדה רעיונית בין המקרה הפרטי - ילדים היורשים את אביהם מולידם, לבין המקרה הכללי 25 הברכה הראשונה שנתברך בה הזוג - עם ישראל, העם הנבחר על ידי אלוהיו . הראשון, ואיתו המין האנושי כולו, מופיעה בבראשית א, 28 : "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת ‑ הָאָרֶץ" . בסיפור אחר הבטיח אלוהים לאברהם כי זרעו ‑ עמו יהיה רב : "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט ‑ נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם ‑ תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" ( בראשית טו, 5 ) , וגם : "כִּי ‑ בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת ‑ זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל ‑ שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" ( בראשית כב, 17 ) . מכאן שברכת פרו ורבו הייתה תקפה לא רק לילדים ביולוגיים, אלא גם לדורות הבאים ולמעשה לעם כולו - ההבטחה כי העם בכללו יהיה רב . היבט אחר של המקרה הפרטי והמקרה הכללי בא לידי ביטוי ב...
אל הספר