מסורת הזיכרון כבבואה למדיניות ההנצחה בבתי הספר | 197 חוויית ההנצחה מנקודת מבטם של הורים שכולים ; והשנייה בחנה את מדיניות ההנצחה מן הזווית של בעלי תפקידים ניהוליים . הארתן של שתי נקודות המבט עשויה ללמד על מסורת הזיכרון הקולקטיבי המשתקפת ממדיניות שמעצבים בבתי הספר בעלי תפקידים ניהוליים בעיניהם של הורים שכולים . הנצחה ומשמעויותיה הנצחה היא מאמץ תודעתי הנועד להפוך את הדברים היקרים לנו כך שיישארו לנצח, יינשאו לעד בזיכרון הקולקטיבי, זיכרון שהוא מנת חלקם של אלו שאין להם קשר ישיר לאירוע או למושאי הזיכרון ( בן - נון, 2010 ) . בהנצחה יש משום מילוי חוב מוסרי של המדינה לנופלים שהקריבו חייהם למען הקמתה . קיומה 3 והיא מגלמת בתוכה את המשאלה עולה מן הציווי "תנו למותם משמעות", להפוך את הבר - חלוף לנצחי . הנצחה יכולה להיעשות ברמה אישית, משפחתית, חברתית וממלכתית ובאמצעים שונים, גשמיים ומופשטים . ביטויי ההנצחה בישראל רבים ובהם : טקסי זיכרון, ימי זיכרון, אתרי זיכרון, אנדרטאות ברחבי המדינה ובמרשתת, יצירות אמנות בתחומי קולנוע, ספרות ואמנויות הבמה ( ויצטום ומלקינסון, 1993 ) . ביטויים אלה אינם רק פעילות רוחנית...
אל הספר