פרק 12: זה דברי ימַי אני, זו תחושה בדוקה שזה אני: ייצוגי הגוף היהודי בשירת עזריאל קאופמן

282 | ייצוגים : מציאות, חיקוי ודמיון - עיונים ביקורתיים שכן שיריו נכתבו בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין . ספריו הבאים, שם המעשה ( 1999 ) , תולעת בת מאה שנה ( 2002 ) ובוז, לא טיח ( 2003 ) , ימשיכו לשאת את השבר ואת הזעזוע, ואלה יובילו לשירים שבהם שב ונכתב הזיכרון הבין - דורי תוך בחינת הזיקה אל המקום, תרתי משמע, ואל הטקסים שמהם ינק קאופמן את שירתו . ספרו זמן בולע את עצמו ( 2004 ) , שראה אור כשנה לאחר מותו, הוא מעין סיכום אוטוביוגרפי הנשזר דרך מסעות סוסי חייו, אלו שהכיר ופגש ואלו המטפוריים . מבחר משירתו, שעה אחת של שמש ( 2007 ) , יצא לאור בהוצאת קשב לשירה . עיון בכלל יצירתו של קאופמן מלמד כי בתשתית התמות השונות עומד "אני" 1 שעניינו הזיכרון האישי והקולקטיבי בזיקה למקום ולזמן שבו גופני - היסטורי נכתבים שיריו . בד בבד ניתן לחוש בשיריו בעין הצייר, הפקוחה אל הוודאות הנראית ואל הרגע החולף . זהו משורר - צייר המבקש לתת ביטוי למומנטים חולפים ומשתנים, פתוח אל ההוויה ועורג אליה, ערגה הנושאת פעמים רבות אף אופי מתפעם ורליגיוזי . במאמר זה אני מבקשת לבחון את מסמן הגוף בשירת עזריאל קאופמן בטקסטים שבהם עול...  אל הספר
מכון מופ"ת

המכללה האקדמית לחינוך גורדון