פרק 8: מומיק – בין מוטל לאליק: בין ייצוגי גלותיות לייצוגי ישראליות

204 | ייצוגים : מציאות, חיקוי ודמיון - עיונים ביקורתיים בדרכו . פגיעתם ניכרת בסוג של סירחון האופף אותם, בהתנהגותם הכפייתית ובחפץ מסוים הקשור אליהם ומטונימי לפגיעתם . כולם מדברים מתוך השיגעון בעברית משובשת ומשלבים בה מילים ביידיש . עיקר דיבורם המתנסח בגוף ראשון רבים, מבטא געגועים ונוסטלגיה לעבר של טרום - השואה . כל אחד מהם מעביר למומיק בדרכו את אימֵי עברוֹבשואה . בסמטה אין ילדים נוספים, למומיק אין חברים בני גילו, והוא מחפש את קרבתם של ניצולי שואה מבוגרים אלה, למרות דברי אימו ואזהרותיה . שהותו בקרבם היא אקטיבית, הוא מקשיב בעניין רב לדבריהם, חש צורך נפשי עז להסביר מה קרה להם "שם" ורוצה להושיע את כולם בכך שיגדל את "החיה הנאצית" ויאלפה . בלה דומָה במובנים רבים לניצולי השואה האחרים – יש לה מספר על היד, העברית שלה מתובלת ביידיש – אבל לעומתם יש לה משפחה, ובנה, שלא כמומיק הצבר, השתלב השתלבות מלאה בחברה הישראלית : "קצין גבוה בצבא, וגם אקדמאי" ( עמ' 18 ) . בלה היא בעלת עסק משלה, מכולת - קפה, והיא מפרנסת את משפחתה . יתר על כן, שלא כניצולים האחרים היא אינה מרוכזת רק במצוקתה שלה אלא מסייעת ככל יכולת...  אל הספר