68 | ייצוגים : מציאות, חיקוי ודמיון - עיונים ביקורתיים בראשית שנות החמישים כינס ברוך קורצווייל את מאמריו על עגנון ועל הרומן האירופי בספרו מסכת הרומן ( 1953 ) והגיע לידי מסקנה שעגנון הוא אומן מודרני חילוני, סופר יהודי - אירופי, שהפנים את ערכיה החילוניים של התרבות האירופית ושיקף אותם בסיפוריו, לכן יצירתו היא חילונית במהותה . חוקרי הספרות ליפשיץ, סדן וקורצווייל נחשבים לפורצי הדרך בגילוי תפיסת אומנות הכתיבה של עגנון ובאפיון דמותו כסופר יוצר בהציעם שלוש פרספקטיבות מרכזיות בחקר יצירתו . המבקרים שבאו בעקבותיהם קיבלו את קביעות היסוד שטוו ופיתחו אותן . גוסטב קרויאנקר ( 1938 ) סרטט את דמותו של עגנון כאומן המקריב את חייו על מזבח יצירתו, אומן שהוא "קורבן אומנותו" . הוא ראה בעגנון היוצר אדם אגוצנטרי המנוכר לסביבתו ולזולתו, אומן שמוותר על חייו למען הגשמתו האומנותית, מכיוון שבה הוא מוצא את תכלית חייו ; אומן טרגי שנקרע בין יצר היצירה הכובש אותו ותובע ממנו לפרוש מהחיים ולהתבודד, ובין יצר הקיום החי והתוסס המפעם בו . קרויאנקר מציג את שני היצרים כשתי שלהבות : שלהבת הרוח ושלהבת החיים . שלהבת הרוח מסמלת את ...
אל הספר