מבוא תאורטי ׀ יאיר קורן-מיימון וגלעד פדבה

16 | ייצוגים : מציאות, חיקוי ודמיון - עיונים ביקורתיים לפתוח בו דלתות . אפלטון סבר שהאומנות במהותה היא שקרית ואשלייתית, חסרת תועלת ומזיקה . היופי הממשי, שמשקף את האמת, הוא היופי האידאי, ולא ניתן להשיגו באמצעות היצירה החומרית . בדומה לאפלטון אף אריסטו בפואטיקה ( 1974 ) מאפיין את האומנות באמצעות מושג החיקוי, אך בשונה ממנו סבור שפעולת החיקוי אינה נחותה ושלילית, אלא טבעית ותבונית, והאדם מפיק ממנה תועלת קוגניטיבית ורגשית . החיקוי משתנה בהתאם לשלושה משתנים : אובייקט החיקוי ( צליל, מילה, חפץ ) , הדרך שבה מתבצע החיקוי ( manner ) ואמצעי החיקוי ( שימוש בקוד משותף ) . אם מתקיימת התאמה בין שלושת הרכיבים הללו, התוצאה היא חוויה של מימזיס - חיקוי או של ייצוג אמין של המציאות . במישור הקוגניטיבי יצירת אומנות טובה מלמדת את האדם על מהותו האנושית וגם על הטבע, ובמישור הרגשי לאומנות יש תפקיד תרפויטי, מכיוון שהיא עשויה לעורר באדם תחושות של שמחה ואושר ואף להביאו לידי קתרזיס . בספרו Gudman, 1976 ( Languages of art ) נלסון גודמן מתמקד בקושי להגדיר את הסימול האומנותי לנוכח שאלות הנוגעות למעמדו של ההיצג החזותי כא...  אל הספר