פרק שישי

042מ"אופ" – ברכות 1 אדם אינו שלו . הרעיון מוביל לכך שהמעשר והתרומות שאדם נדרש להפריש מיבולו אינו ויתור על רכוש לשם מצווה, אלא להפך, קבלה של תשע עשיריות מהיבול : "בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות נותן הזרע ומלואה' והוא מוריד הטל והמטר, והוא משמרוהפעולה וחולק עמו בשוה, והקב"ה 'לה' הארץ הכל, ואינו מבקש אלא אחד מעשרה מעשר, ותרומה אחד מחמשים . הוי 'לך ה' הצדקה ולנו 2 " ) דניאל ט ז ( בושת הפנים' . מאותו רעיון ניתן להקיש שבכל עימות משפטי בין אדם פרטי ובין 3 המקדש, יד המקדש על העליונה יה מסיקים מהפסוק שיש צורך . התוספתא שלפנינו ומקבילות לברך, ולהודות לה' על השימוש ברכושו . ייתכן גם שתודה זו היא מעין בקשת רשות להשתמש 4 באוכל ולנצלו . . ניכר שאמוראים ) ירו', ט ע"ד ; בבלי, לה ע"א ( בתלמודים העלו פסוקים נוספים לחובת הברכה נית, אלא תוספת דרשות אינם מתמודדים עם הרעיון עצמו ואינם מחפשים תשובה רעיו מהכתובים . הפסוקים שהובאו אינם באים לחדש את חובת הברכות, אלא רק להסמיכה לכתוב . עצם הרעיון של ברכות הנהנים קדם לדרשות . כפי שאמרנו במבוא, אנו מכירים סדרה של ברכות עלוהן : תפילות רגילות שבתקופה הקדומה כונו...  אל הספר