פרק ז המתנחלים וארץ התנ״ך

המתנחלים וארץ התנ״ך הפרויקט הציוני, אל שלב מטפיזי יותר, שבו מרכזיות מעשה ההתנחלות מפנה את מקומה לחשיבה חסידית או קבלית . הדגמים שאציג מאפשרים מבט מרענן אל חשיבה אוטופית ורדיקליות תאולוגית היונקות מתנועת ההתנחלות ומבטאות שלב חדש ולא הומוגני . מובן שבעלי הפרוגרמה התאולוגית-המשיחית אינם חזות הכול . שם ומקום ב״נקודה״, ביטאון המתנחלים, מ׳ סימון מבקר את האירוניה המשתקפת במאוויי הציונות החילונית לשוב אל העמק והחוף ולהתעלם מארץ התנ״ך : ״אל מי כמהו הלבבות שנות אלפיים – אל דגניה ונתניה, או אל בית-אל ושילה ? על מי חלם ישראל סבא בחשכת גלותו – על קיסריה והרצליה-פיתוח או על שכם וחברון ? ״ הן הציונות החילונית והן תנועת ההתנחלות שבות לשמות המקראיים ועושות שימוש נרחב בארכאולוגיה, באמצעותה הן חוזרות למקומות המקוריים . ואולם התכלית נבדלת . הציונות החילונית עושה זאת מטעמים לאומיים, כדי ליצור זהות 4 ואילו המניע של המתנחלים הוא לשוב קולקטיבית ולבסס את חזרתה אל הארץ, למקור המקראי, אל המקומות ואל השמות התנ״כיים, שבאמצעותם הם מתקרבים לאידאל התאולוגי המצוי בלב השקפתם, ולצורך כך הם מאמצים ומנכסים גילויי מחקר ארכ...  אל הספר