פרק ה לבנטיניות כרב־מקומיות

16 חבלי מולדת שמאמצים אותה בחום ( רב מדי ) אל לבם . בשני ארכיונים, ״גנזים״ של אגודת הסופרים ו״הקשרים״ באוניברסיטת בן-גוריון, חבויים יותר מתשעים אחוז ממסותיה, רשימותיה והתכתבויותיה שטרם ראו אור . כנסים וימי עיון שנערכו לכבוד יום הולדתה המאה בבאר-שבע, באוניברסיטת בר-אילן ובפסטיבל המשוררים במטולה הם מעט מן המעט של החוב שאנו חבים ליוצרת הייחודית, שהוציאה שם טוב לתרבות הלבנטינית ולסוגת המסה . המסות, שעליהן תהילתה, הן זן של כתיבה אישית עיונית בעלת עומק המבוססת על מבט מקורי, ז׳אנר ששיחק תפקיד מכריע בתולדות הספרות העברית מברדיצ׳בסקי ואחד העם ועד עמוס עוז, ועתה הוא נמוג עם היעלמותם של כתבי-עת ספרותיים מחיינו . מסוף שנות החמישים ועד שנות השבעים בלטה כהנוב בשורת מסות שחשפו את המרחב הלבנטיני לפני הצברים שלא ידעו את קאהיר, את אלכסנדריה, את ביירות ואת איסטנבול . נושאי כתיבתה היו רחבים מני ים : הלבנטיניות כאידאה וכתאוריה של תרבות, מעמד הנשים, הפריפריה הגאוגרפית של ארץ ישראל, הדיאלוג בין פריז לתל-אביב, הצגת הגותם של יוצרים ומבקרי תרבות כעמנואל לוינס, קלוד ויז׳ה, שארל פגי ואדמונד ז׳אבס, אם נציין אחדים ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן