פרק ג מ״כנעניות״ לישראליות אזרחית

מ״כנעניות״ לישראליות אזרחית 97 השני, עמד כידוע בראש משלחת החפירות למדבר יהודה שגילתה את איגרות בר- כוכבא . על הזיקה ( המיתית ) בינו ובין המצביא היהודי המשיחי מן המאה השנייה לספירה הצביע בשעתו ישראל אלדד ( שייב ) , חברו של עברון מהלח״י : ״וכי לא אצבע אלוהים היא שאיגרות בר-כוכבא מגיעות לידי יגאל ידין, בחינת איגרות מרמטכ״ל לרמטכ״ל ? ״ במאמרו ״אלופים ומערות״ משנת 1961 מעיד עברון על עצמו שהוא בור גמור בארכאולוגיה, ותיאר את עצמו כמי שמקבל את גילויו של ידין על המגילות הגנוזות שמצא במדבר יהודה . ועם זאת הוא תמה אם צמרת צה״ל הייתה נזעקת בהליקופטר אילו הייתה זו משלחת ארכאולוגית רגילה . ומוסיף באירוניה את דברי אלוף אברהם יפה כי הסנדלים שנמצאו דומים מאוד לסנדלים שקנה לרעייתו, ואת הערתו של אלוף עזר וייצמן כי בעיניו מוצאת חן דווקא דמות האישה החקוקה על כד הנחושת שהתגלה במקום . הסיטואציה מגוחכת : הקצינים הבכירים, המקשיבים בנימוס להסבר על זוג 4 הסנדלים, מפטירים, ״מעניין מאוד, מעניין מאוד״, אך מגניבים מבט אל שעוניהם . עברון מותח ביקורת גם על ההוצאות הכספיות העצומות של הצבא שמימן את שהיית המשלחת הארכאולו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן