121 פרק ו : כפירה שמקורה בשבירת הכלים על תכונתה האגואיסטית של הקליפה רש"ז עומד גם בספר התניא, כאשר הוא מציג את הדיכוטומיה הקיצונית בין קדושה לשאר המציאות : וזהו כלל בכל סטרא דקדושה שאינו אלא [ . . . ] הבטל במציאות באור א"ס ב"ה [ אין סוף ברוך הוא ] המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו [ . . . ] והוא הפך ממש מבחי' [ מבחינת ] הקליפה וס"א [ וסטרא אחרא ] שממנה נפשות אומות העולם דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני להיות יש ודבר בפני עצמו כנ"ל הפך בחי' החכמה ולכן נקראים מתים כי החכמה תחיה וכתיב ימותו ולא בחכמה . 24 חוסר התבטלות לקב"ה מתאפיין באגואיזם ברור, כפי שקיים לדעת רש"ז אצל אומות העולם . הם עושים רק לעצמם [ = לגרמייהו ] , דורשים "הב הב" [ = תן תן ] , ותובעים 25 כדי להמחיש את את מה שדרש עשו מיעקב : "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" . הדיכוטומיה בין סטרא דקדושה לשאר המציאות רש"ז משתמש בדימוי החריף של חיים ומוות, ללמדך שסטרא דקדושה הוא חיים וכל השאר מוות, ובכלל זה חוכמות האומות . בדרוש אחר רש"ז מתייחס להיבט נוסף של חוכמות חיצוניות ; מדובר על היותן חומרניות וגשמיות : והנה גם באו"ה [ באומות העולם ]...
אל הספר