'היזכרות קיבוצית' ולא זיכרון הגמוני

301 ס י כ ו ם ו מ ס ק נ ו ת ה בכתביו שלזגר על האבסטרקטיות של מושגיהקורא ת, י וינטר ועמנואל סיון יג' ההיזכרות"ן צריך להיות עלויכר פייר נורה . לדבריהם, הדגש בחקר הז 2 ,"יתיבוצהק ( emembrancer ) זיכרוןי סוכנ ם שלמעשיהבעקבותשמתרחשת מטעם המדינה או ארגוני הבת שלה, אלא בשל שלא פועליםיחידים וקבוצות לחקרתן ינ דגש שיה, לטענתם . תחושתם כי חובה עליהם להשמיע את דברם וריה התרבותית של המאה העשרים, שכןהיסטיאיר גישה אחרת למקורות הזיכרון , בחקר"אמיתיות אינן יכולות להיות פשוטש,בהכללות"הוא ממיר את העיסוק ן זה . וזיכר מעשיהן להנחלת המתמיד של הדמויות הפעילות ו ן השואה בישראלואת התגבשות זיכרהאיר נראה שהמודל הזה מאפשר ל ( ubiquitous ) חת בכל מקום נוכנה אי המדינה לפי המודל הזה, . מזווית חדשה את שונות הקבוצותהבו מגבשותשיכולה . החברה האזרחית היא המקום- ואינה כל 'היזכרות'ה . בניגוד להבמקביל למדינה ולפעמים אף ,זיכרון שלהןהאסטרטגיות כלשלאמובן, אם כי המדינה בהן גם, מתאפיינת במשא ומתן בין מגוון קבוצות . אםמחאהאך יש גם קולות, לעיתים ישנו דיכוי " . במעמדםהמשתתפים שווים לעיתים [ . . . ] אין זה רק בגלל חוסר במשאבים ] . ....  אל הספר