316 פ ר ק א ח ד ע ש ר אפשר להניח, שהיה זה מצב מעבר שמורי בית הספר הבחינו היטב בקיומו ונתנו את דעתם על הצורך להתמודד אִתו . לשם כך היה עליהם להנחיל במקביל את תחושת ‘המקום הגדול' ואת תחושת ‘המקום הקטן', אף שבאופנים שונים . תחושת ‘המקום הגדול' הונחלה לרוב בדרך של יצירת ריגושים ( emotionalities ) בוני – חיבור על ידי שימוש בערכי הציונות והלאומיות . בכך עסקו, למשל, שיעורי ההיסטוריה היהודית, שנועדו לחזק את תחושת שותפות הגורל עם דורות קודמים . התפיסה הייתה שסבלותיהם וכמיהתם של הדורות האלה בגולה העניקו להם זכות מתמשכת ושאינה פוסקת לשוב לארצם . כנושאי תרבות חילונית הדגישו המורים שזכות זו לא נבעה מהבטחתו של הקדוש ברוך הוא לעמו, אלא מתוך זיכרון ריגושי רב – דורי, שהתבטא במימרות כגון ‘אם אשכחך ירושלים' . מימרה זו הדגישה את מחויבותו הישירה של האדם לארצו, ללא תיווך שמימי . בחלקם של תלמידי המושבות נפלה הזכות, וגם האחריות, להגשים חלום זה . תחושת ‘המקום הגדול' נטעה בהם אפוא מחויבות כמו – מוּלֶדֶת, שנוצרה מכובד משאם ותקוותיהם של דורות עבר . תחושת ‘המקום הקטן' הונחלה בצורה שונה, שנשענה בדרך כלל על רגישויות...
אל הספר