התנהגות

300 פ ר ק ע ש י ר י אותו כתככן חסר אחריות . תומכי הגישה שצידדה בתלמיד העדיפו אמפטיה על פני הכתבה מכנית של דפוסי התנהגות . לובה וילקומיץ טענה שאי – אפשר לנמק פקודה לילדים, ובייחוד לצעירים שבהם . די בסמכות של המורה הנובעת מאישיותו ( כלומר, ממעמדו ההייררכי ) כדי למנוע צורך בנימוק . היא הציעה דרך ביניים : ‘זה תלוי בטקט של המורה שמבין איזה פקודה לנמק ואיזו לתת 46 כפקודה' . מורים ומנהלים נתנו תדיר את דעתם לסיבות שהביאו לקיום משמעת או להיעדרה . ב – 1914 טען מרקובסקי, מנהל בית הספר במטולה, שדווקא כאשר לא השגיחו על תלמידי מטולה בשעות ההפסקות היו פחות מקרי אלימות . הוא חשב, כי ‘אין נותנים חופש לתלמידים אפילו בשעת הפסקה ולכן הם נעשים יותר פרועים, ויותר טוב להעמידם ברשות עצמם ועל אחריותם ואז יתנהגו יותר 47 טורקניץ, שניהל את בית הספר בראש פינה ב – ,1919 ציין כי בראש פינה יפה' . נשמרה המשמעת רק בין כותלי בית הספר, אך היא דעכה מחוצה לו . הוא העיר 48 כי ‘כפי הנראה, אין כוחו של בית הספר גדול עד כדי להשפיע למרחוק . . . ' קרון, מנהל בית הספר ביבנאל, הקפיד לשמור על גבולות ברורים, אך לא נוקשים בבית הספר . ...  אל הספר