פתח דבר

השפה העברית בראי חכמת ההיגיון 12 השונים ביצירתה של שפה בתפיסה הפילוסופית ההלנית, ועומד על שתי התפיסות העיקריות בדבר תפקידה של המילה : התפיסה האפלטונית, הרואה קשר טבעי בין המילה למסומנה ; והשיטה האריסטוטלית, הרואה במילים מוסכמות בלבד . אני מציג גם את השלבים הללו בפילוסופיה המוסלמית ועומד על תפיסתו של הרמב"ם בעניין זה . לאחר הצגת המקורות תיבדק הדרך שבה תפס כספי את התפתחות השפה, הקשורה, כאמור, בתורת ההיגיון, שהיא מרכזית כל-כך בכתביו של כספי . הפרק השני עוסק ביתרון הלוגיקה — ההיגיון — על פני כללי הדקדוק, בהתאם למשנתם של אלפאראבי ושל כספי . הפרק דולה מכתביו של גדול הלוגיקנים בעולם המוסלמי מובאות העוסקות בתפקידו של ההיגיון ובעליונותו על הדקדוק, וכמו כן נזכרות מובאות דומות מכתביו השונים של כספי . בפרק מזוהית השפעה של ממש של העולם המוסלמי בכלל ושל אלפאראבי בפרט על פרובנס היהודית במאה הארבע-עשרה, בכל הנוגע לתפיסת ההיגיון, תפקידו וחשיבותו . השפעה זו מתבטאת לא רק מבחינה מדעית אלא גם מבחינה תרבותית וערכית . הפרק השלישי מיוחד לשפה העברית, ונבדק בו ייחודה של השפה העברית בהגות היהודית שקדמה לכספי, אג...  אל הספר