1296 | בן- גוריון, ביוגרפיה – ספר שני : המנהיג – עלייתו ושקיעתו שזוהי דרך שגרה . שעה וחצי לאחר אשפוזה הודיעו לו כי אבדה הכרתה . הוא הבין מהשיחה כי מצבה קריטי, הגיע מיד למיטתה ונשאר לצדה . היה ברור לו שסופה קרב . רופאיה בבית החולים ושני רופאים שהוזעקו מירושלים, הסבירו לו זאת . האבחנה הייתה שוב לחץ דם גבוה שגרם לשטף דם במוחה . הילדים והנכדים הוזעקו למיטתה . היא נפטרה בשעות הצהריים . למחרת נערכה ההלוויה . חברי המשק עברו על פני הארון שהוצב בספרייה, ואלפי מנחמים הגיעו מרחבי הארץ . בני משפחה, חברים, אישי ציבור – מנשיא המדינה שז״ר ועד מרבית חברי הממשלה, חברי הכנסת, חברי המטה הכללי של צה״ל, חברי הוועדה המרכזת – היא נקברה בחלקת קבר אל מול נופו לצד רבבות מנחמים מכל שכבות החברה הישראלית . המרהיב של נחל צין, שהוקצתה לבן-גוריון על ידי חברי שדה בוקר . יוסף יעקבסון, יושב ראש ״קרן הנגב״ של מדרשת שדה בוקר, וחברתה, חברת הכנסת דבורה נצר, הספידו אותה . עמוס אמר קדיש . אלפי מברקי תנחומים מהארץ ומהעולם זרמו ביום ההלוויה ובמהלך השבעה לצריף בשדה בוקר . * 9 הוא כאב את מותה . ״הייתי בטוח כל הזמן שאני אמות הראשו...
אל הספר