מ כ ת ב י ם 423 גם נשות האיגוד, להתנתק מסטיריאוטיפים יהודים שליליים ולהציג 1 במקומם דמות יהודית חיובית . אף על פי שתשובתו של בובר אבדה, מן המכתב השני שפפנהיים שלחה לו בתגובה עולה בבירור נימת הפיוס שאפיינה את איגרתו . בובר אף הזמין את פפנהיים לתרום מאמר לכתב העת החדש, אפשרות שהשניים הוסיפו לדון בה גם במכתבים הבאים, אך היא מעולם לא יצאה לפועל . השניים המשיכו להתכתב במשך שני עשורים, עד סמוך למותה של פפנהיים . ההתפלמסות ביניהם לא פסקה — פפנהיים מעולם לא הסתירה את הסתייגותה מהשקפת העולם הציונית שלו וגם מתחה ביקורת פמיניסטית על אספקטים מסוימים ביצירתו הספרותית — אך בד בבד עם כך הייתה שם גם הזנה הדדית ובעיקר הערכה הדדית . מלבד קשר המכתבים קיימו בובר ופפנהיים מפגשים אישיים ושיתפו פעולה סביב כמה פרויקטים תרבותיים, למשל "בית המדרש היהודי החופשי" ( Freie Jüdische Lehrhaus ) בפרנקפורט, שבו הסכימה פפנהיים להרצות — אולי בהשתדלותו של בובר, שהיה מעמודי התווך של אותו מוסד יהודי להשכלת מבוגרים . אחרי פטירתה כתב בובר דברי תנחומים וכן הספד קצר, שהתפרסם בביטאון של איגוד הנשים היהודיות בפתח הגיליון שהוקדש ל...
אל הספר