230 ז כ ו ת ה ש ל אִש ה פומרנץ שלפיה באה פפנהיים לגליציה כנציגה של ארגונים יהודיים בגרמניה ושימשה שופר ליהדות המערב, הדגישה פפנהיים בנחרצות את עצמאותה המחשבתית ואת אי תלותה המוסדית . בכך העמידה את עצמה נגד ציונים כמו פומרנץ, שאותם ביקרה במשתמע על שאימצו בעצימת עין וללא הפעלת שיקול דעת את האידיאולוגיה הציונית . נוסף על כך הצביעה פפנהיים על פגם חמור בתוכניות שקידמו הציונים במזרח אירופה, והציעה דרך שונה . מעל דפי הביטאון הציוני שבו כתבה קראה לאנשי התנועה הציונית, ובייחוד לנשותיה, לטפל בבעיות ההווה ולפעול בתחום העבודה הסוציאלית ברוח תנועת הנשים, במקום לעסוק בעיקר בחינוך לאומי ובתוכניות לעתיד . אלא שכבר אז, בראשית דרכה המנהיגותית בעולם היהודי, הבינה פפנהיים שאין טעם לשלול את הציונות ואת נוכחותה בחיים היהודיים . היא ביקשה להשפיע על צביון עבודתה התרבותית והחברתית של התנועה הציונית וקיוותה לרתום את נשותיה למשימה ; מסיבה זו נפגשה ודאי מלכתחילה עם פומרנץ, שהייתה כבר אז מנהיגה ציונית ידועה . על אף תגובתה הנוקבת של פומרנץ לביקור, נראה כי קריאתה של פפנהיים לא נפלה על אוזניים ערלות . כעבור שנים אחדו...
אל הספר