136 ז כ ו ת ה ש ל אִש ה אימהוֹת, עקרות בית ורעיות, וכיצד עלבון זה מעורר בה רצון לעקור למקום אחר . אי אפשר שלא להרהר ביסודות האוטוביוגרפיים של פפנהיים בעיצוב הדמות בסיפור . אם הסיפור אכן התפרסם ב- 1888 , הרי הוא מעין תוכנית פעולה, או שמא נבואה שהגשימה את עצמה : בשלהי אותה שנה עזבה פפנהיים סופית את וינה, פתחה בחיים חדשים והתמסרה לטיפול בילדיהם של אחרים, בדיוק כמו גיבורת הסיפור . פרט מעניין שקשור לתרגום לעברית ורצוי לתת עליו את הדעת הוא העובדה כי החסידוֹת המככבות בסיפור הן במקור הגרמני ממין זכר ( Störche ) ; "אחיותיי החסידות" הן למעשה "אחַי" ( Brüder ) . רק החסידה הזקנה, אמא חסידה, היא ממין נקבה ( Storchenmutter ) . עם מותה נותרת ממלכת החסידות בידיהם של הזכרים, אלא שה"חסידות- אחים" אינם מסוגלים לטפל בתינוקות . אנדרלמוסיה שוררת בממלכת הילדים, עד שמצליחים לגייס דמות נשית שתעמוד בראשה ותשליט בה סדר, דמות שניחנת בתכונות שזוהו אז עם נשים, כגון חמלה, רצון לעזור והקרבה עצמית . פפנהיים לא ערערה על ההנחה שהטיפול בילדים צריך להיות מופקד בידיהן של נשים, ו"בארץ החסידות" מספק ראָיָה לכך . בארץ החסידות...
אל הספר