המ ע ר כת ה ד רש ני ת | 79 על פי חוסר היכולת לשקר בתוכה, נוגעת להבדל שבין ההסברים הרפלקסיביים שמציעים החיבורים לעיסוקם באותיות יחידות ובין תוכני הדרשות שבהם הלכה למעשה . מטרת הדברים הבאים תהיה להראות שמה שמכתיב את אופיין ואף את עצם קיומן של דרשות האותיות אינו הסיבות העקרוניות המועלות ב'תיבת מרקה' כהצדקה לעיסוק באותיות יחידות, אלא המערכות הסמיוטיות העומדות בבסיס העיסוק באותיות בחיבור ומאפשרות אותו . בראשית הספר השישי של 'תיבת מרקה' מופיעים שני הסברים המצדיקים את עצם העיסוק באותיות בחיבור . ההסבר הראשון מגולם בכותר כללי לספר 37 השישי : 'מאמר מחובר בדבר עשרים ושתיים האותיות, יסודות מילי העברית' . ההסבר השני מופיע בראשית חטיבת מדרשי האותיות בפרק 'עשרים ושתיים 38 ההבדל בין שתי ההצהרות חשוב להבנת אותיות שהן יסודות מילי התורה' . ההצדקה שהעניקו דרשני האותיות או עורכי החיבורים העוסקים באותיות לסוגה מדרשית זו : אם האותיות נדרשות משום שהן מופיעות בתורה, אזי גם אותיות מתוך מילים ארמיות המופיעות בתורה עשויות לשמש מקור לדרשות ; כנגד זה, אם מעמדה המקודש של השפה העברית הוא שמשמש הצדקה לדרשות האותיות, ...
אל הספר