822׀הקול והטעם בבית הכנסת . טעמי המקרא הם ביסודם "תווי" נגינה, סימני הנעמה, של הטקסט המקראי . מספרם הגדול של הסימנים, שלרבים מהם תוקף תחבירי דומה, נועד קודם כול ליצור מגוון רחב ל"ניגון" הטקסט המקראי ולאפשר גיווני-משנה מוסיקליים התלויים בנסיבות, כמו מילים ארוכות או קצרות ומבנה הברותיהן . מכאן שהקורא בתורה מפרש בקריאתו סימנים שבכתב על פי מסורת שנורשה לו מאבותיו . יש בכך שימוש בצורות סמליות המציינות אמצעי מסירה מצד אחד, ואמצעי לשמירת ההמשכיות מצד אחר . שתי נקודות ציון אלו מיתוספות על משמעות "תווית הזהות" שאוצרים סמלים אלו ונעימתם לקהילה המשתמשת בהם, ומשלימות אותה . מדע האתנו-מוסיקולוגיה הוא בעצם הענף האנתרופולוגי של חקר המוסיקה הבלתי מתועדת, שגם חיבור זה עוסק בו כל אימת שהוא בודק את המשמעות התרבותית והדתית של נעימת הטעמים של הטדסקים ; והוא מנסה לענות על שתי שאלות שהן מעניינן המשותף והרחב של האנתרופולוגיה והאתנו-מוסיקולוגיה : • מהי תרומתה של המוסיקה לעיצובן של זהויות עדתיות ייחודיות ? • כיצד משקפת נעימת טעמי המקרא של הקהילה את תרבותה ? על פי גירץ, האנתרופולוגים והסוציולוגים מסכימים בנוגע ל...
אל הספר