2. ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש״

חנה כדוגמה וכמופת מספרת כשמדובר בתפילת העמידה צריך להגיע אליה מתוך כוונה . חסידים ראשונים, המשנה, היו מתחילים את הכנותיהם שעה מראש כדי שכוונת ליבם תהיה שלמה . אבל המשנה מייחסת לכובד ראש היבט נוסף הנוגע לא למידת ריכוז תשומת הלב בתפילה אלא לטיב ההתייצבות של העומד בה לפני ה׳ . שני הדימויים העזים המשמשים אותה לבטא זאת אינם מותירים ספק באשר לעמדתה : העמידה הראויה של מי שפונה ישירות אל ריבון העולמים בתפילה היא של יראה כה כנועה עד שבגינה יהיה המתפלל נכון לחרף העמידה את נפשו בהתעלמות מפנייה ישירה אליו מצד המלך ומנחש הכרוך על עקבו ! לפני ה׳ איננה ביטוי לקרבה ולאינטימיות, אלא לניתוק ולמרחק מאיימים יותר מאשר העלבת שליט בשר ודם ופגיעתו של נחש ארסי . קשה לחשוב על ביטוי נוקב יותר של תפיסת דתיות של נתין כנוע וצייתן השוטח את תפילתו אחוז אימה לפני אלוהיו . וברוח זאת אכן מפרשים כל מפרשי המשנה . מנחם המאירי מפרש : ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, כלומר מתוך הכנעת הלב ושחיית הקומה – לא בקומה ואילו רש״י מפרש בפשטות : ״כובד ראש״ – הכנעה . זקופה ובעזות מצח״, ״ בחרדת קודש״ סוגיית הבבלי פותחת בשאלה ״מנא ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מכון שלום הרטמן