חיים של התפשטות כחיים פוליטיים 9 מה . אולם גורדון משאיר את הדברים מעורפלים מעט . מקריאת הדברים לא ברור אם כאשר הוא מדבר על התנועה הציונית כעל יצירה, כוונתו היא ליצירתם החומרית של היישובים וצורות החיים החדשות שהוקמו בארץ, לתרבות החדשה וליצירות התרבות שנוצרו במסגרתה או שכוונתו לעצם יצירתם של הרעיון הציוני והתנועה הפוליטית שנושאת אותו . לכאורה המונח ״יצירה לאומית״ עשוי להכיל בתוכו את כל הפירושים הללו . כמו-כן, גורדון גם אינו מבהיר מה הופך יצירה כלשהי – יצירה תרבותית, חומרית או מדינית – ליצירה לאומית או מיהם השותפים ביצירתה . במקום אחר הוא מרחיב קצת יותר : בארץ ישראל אין אנחנו זורעים לרוח, ואיננו יוצרים לריק, להבל ולבהלה . אין כוח מכוחותינו ואין יצירה מיצירותינו האמיתיות אובדים בה לבטלה, אין הם אובדים, אפילו אם בעליהם יורדים ונופלים . [ . . . ] היו הרבה חלוצים שירדו מנכסיהם, הרבה פועלים שעבדו וסבלו ועזבו את הארץ וכו', אולם נכסיהם של אלה – הגבורה, הצער, מסירות הנפש – הם נכסי דלא ניידי ונשארו בארץ, רק 0 עברו לידי בעלים אחרים . גורדון מדבר אפוא על המפעל הציוני כיצירה קולקטיבית במובן זה שכל אח...
אל הספר