חיים של התפשטות כחיים פוליטיים 7 שירכזו בידיהם את העָצְמה, וההמון ימשיך תמיד להיכנע לפני הגורמים הללו ולהעריץ אותם . הפתרון, לשיטתו, מצוי רק בשחרור העצמי של כל יחיד ויחיד, בהפיכתו של העם מעדר צייתני ליחידים בעלי דעה . בצורה זו, כך הוא סבור, שום שלטון לא יוכל לדרוש לעצמו כוח בלתי-מוגבל : השלטון כאילו עובר פה מבחוץ פנימה, לתוך נפשו של כל פרט ופרט, [ . . . ] וכל השלטונות הפרטיים מצטרפים לשלטון אחד כללי, לשלטון העם, כדרך להצטרפות הקולות במקהלה של מזמרים . ההנהלה אינה באופן זה אלא כעין מנצח המקהלה, שאינו מושל ואינו מורה, רק מכוון את הקולות לאיחודם השלם . גורדון רואה אפוא בחזונו חברה שבה כל אחד מהיחידים משמיע את קולו ומבטא את דעתו, ואין שום סמכות מרכזית הכופה את דעתה, אלא רק ״הנהלה״, שתפקידה לכוון ולהוביל להרמוניה בין הקולות השונים . זוהי חברה ללא מנהיג וללא הנהגה, חברה שבה הציבור אינו נושא את עיניו לשום אדם או לשום אליטה כדי שתורה לו את הדרך, אלא כל אדם מציית לעצמו, ואף-על-פי-כן מושגת בדרך כלשהי התאמה בין הדעות השונות ובין הרצונות השונים . כיצד ניתן להבין את החזון הזה, המדבר על שחרור עצמי ש...
אל הספר