העצמי הגורדוני

חיים של התפשטות כהגשמה עצמית 9 ההכרה . גורדון אף מדגיש את העודפוּת שיש תמיד לחלק הנעלם של העצמי על חלקיו הגלויים והניתנים להכרה . האדם, לפי גורדון, לעולם לא יוכל להכיר את העצמי שלו, אך עם זאת הוא מודע תמיד לקיומו, והוא מודע תמיד לעודפוּת הזו של החלק הלא- מוכר על החלקים הניתנים להכרה, שכן האדם, בלשונו של גורדון, ״בא לכלל הרגשה או לכלל השגה, כי מלבד החיים הגלויים הוא חי עוד מעין חיים שאינם גלויים, שחייו הגלויים אינם אלא חלק מהם״ . הסוג האחר של האפיונים שגורדון קושר למושג העצמי קשור לאופן שבו הוא משקף את המציאות החיצונית . גורדון מדבר לעתים קרובות על כך שהחיים ״הם העצמי בצורתם האנושית – לא רק כוח קוסמי גדול [ . . . ] כי אם גם כוח השגה גדול״ . אינו נתפס אפוא רק כמהות נעלמה שצריכה להתגלות, אלא בעיקר כרפלקסיה, כמין ראי המשקף את כל מה שמחוץ לו . בכמה מקומות גורדון אף מדמה את העצמי לטיפת ואף קושר בין החלק הנעלם של העצמי לבין מים שכל היקום עשוי להשתקף בה, האופן שבו הוא עשוי להתקשר אל כל ההוויה ; שהרי לדבריו, ״הצד הבלתי מוכר – זהו מקום הדֶבק, שבו תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אח...  אל הספר