0 אדם חדש בצורת יהודי : עיון בהגותו של א"ד גורדון ובמישור האנכי . במובן הראשון, האופקי, ניתן לזהות אצל גורדון הקְבּלה ברורה בין תפיסת הטבע ( והיחס שהטבע כרעיון אחד מופשט מקיים עם מכלול הפרטים המהווים אותו ) לבין תפיסת האומה ( והיחס שהיא מקיימת עם המון הפרטים המשתייכים אליה ) . בהמשך לדברים שנאמרו לעיל, האומה – או האישיות הקיבוצית – מתוארת במקומות רבים בכתביו כמין מערכת אורגנית, באותו מובן שבו הטבע הוא מערכת כזו, כלומר, מערכת שבה כל אחד מן הפרטים השונים זה מזה מבטא באופן אחר את שלמותו של המכלול . כך, מחד גיסא, גורדון מדבר שוב ושוב על האידאל של ״עם-אדם״, כלומר, על השאיפה שהעם כולו, העם כמכלול, יהיה בעל אישיות מסוימת ויבטא מהות אחת ; מאידך גיסא, הוא מדגיש את ההכרח שכל אחד מן הפרטים יבטא את עצמותו הייחודית והנבדלת : האומה, בתור אישיות קיבוצית, חשוב לה, כי כל פרט מפרטיה יהיה אישיות, כוח לעצמו ועולם בפני עצמו, ׳צלם אלוהים׳, תא חי . כוחה של האומה הוא לא רק בכמות תאיה, לא כוח סטיכי – כוחה הוא גם באיכותם, בכוח פעולתם ההדדית של תאיה, כוח כמותי ואיכותי כאחד, חי ומושכל כאחד . אם כן כשם שיופיו של ה...
אל הספר