קריאות אקולוגיות בספרות העברית | 189 שעליה מכריע קארל בעצת אמו, כל זאת כדי לגלות כי יוכל לדלות אותם מחדש מן הטמיון - המִכרֶה הזה . המכרה הוא הפיכת המציאות מן החוץ פנימה כהפיכת השרוול או הגרב . הסדק הפך לחלל תת-קרקעי ומחליף את החיים בחוץ, כפי 95 שתיאר זאת באופן אירוני כל כך קפקא בפרגמנט הסיפורי שלו ׳הביקור במכרה׳ . שעה שבמציאות הפסולת נקברת ומוסתרת באדמה והאוצר מופגן בחלל חיצוני, בחללו של המכרה ( או הטמיון ) , נמצא האוצר בפנים והפסולת נצברת בחוץ . בכך נעשה המכרה להֶטרוֹטוֹפיה של זיכרון תרבותי, הוא המקום של ׳היחשפות׳ החומר ממקום מחבואו . כמו בערי המלח התת-קרקעיות שבנו לעצמם מלכים באירופה ( בפולין ובאוסטריה ) , סותם המכרה את פתחו בפסולת שהיא ׳תוכן׳ עצמו, כדי לגלות את עושרו מחללו מבפנים . גיבוריו של אפלפלד הם כורים של ידע היסטורי בסדקי עצמם ופולטים כפסולת את המידע הארכיבאי שבנה את ׳גופם-היהודי׳ . אין זה אומר שגיבוריו הם נטולי ידיעות היסטוריות, במידה זו או אחרת של פירוט דיאכרוני, אלא שנמנעה מהם בנייתו של זיכרון תודעתי התנסותי, כאותו גורל של כורים שהוכנסו אל המכרה בכפייה . סבלם – אומר אפלפלד...
אל הספר