עקרון הקינון

94 | אקולוגיה של ספרות העיקרון הזה אינו חף מפעילות פרשנית . השאלה, אילו פרטים הנגלים לעינינו מקיימים יחסים מלוכדים בינם לבין עצמם ובתוך איזו מערכת של פרטים ׳עוטפים׳ היא ניתנת, היא שאלה שהתשובה עליה ניתנת במסגרת של הליך ספוג תובנות פרשניות . פעולת האינטגרציה של פרטים היא פעולה מובהקת של הרוח, והיא כשלעצמה כבר מותנית על ידי סביבה, מסורת ואינטרסים חברתיים ופוליטיים . באקולוגיה של הרוח ההליך של בחירת פרטים סמוכים זה לזה לשם הקבצתם יחד כמערכת המקננת במערכת גדולה יותר הוא הליך מובהק של אינטגרציה מותנית תרבות . יש להניח כי בחברה בעלת מסורות פולקלוריות חומריות יופנה קשב עיוני עודף לפרטים חומריים-חזותיים העוטפים את התופעה הטקסטואלית, ואילו בחברה אשר בה הוקנה מעמד נמוך יותר לתרבות חומרית ולאסתטיקה שלה, ההקבצה העיונית של פרטים לשם הבנתם כמערכת תהיה טקסטואלית ( למשל ייחוסם למשפחה טקסטואלית כמו בספרות ההלכה היהודית ) . אולם עצם ההצבעה על הצורך לראות את המערכת הספרותית כמקננת ביחידות גודל תרבותיות העוטפות אותה והציות לעקרון הקינון, יש בהם כדי לעורר אזורים מושתקים של דיון ספרותי . למשל : ההיסטוריוגרפ...  אל הספר