א. השיח ההיסטורי ׳האקלימי׳ על התרבות

48 | אקולוגיה של ספרות המאפשרות דיון אקולוגי בשאלות ספרותיות, סוגיה שתידון עוד בהמשך הדברים . לצד החדרתם של המושגים ׳אבולוציה׳, ׳מוטציה׳, ׳גנזיס׳ ודומיהם, כהשוואה מודעת, פעלה הלשון הביקורתית המטפורית את פעולתה הלא מודעת בכל שפה ביקורתית שבה דובר על ׳צמיחה׳ של סופר, על ׳גוויעה׳ של טעם ספרותי, על ׳קרקע גידול׳ המתאים לז׳אנר ספרותי, ובעיקר המושגים המפרים ׳אקלים תרבותי׳ ו׳אקלים דעות׳, שהזינו מאוחר יותר תובנות אקולוגיות תרבותיות כמסבירות תופעות חברתיות, פוליטיות ואסתטיות . מוצאה של המטפורה ׳אקלים תרבותי׳ הוא בתפיסות רציונליסטיות בנות המאה השמונה-עשרה, שהסבירו הבדלים בין עמים ובין תרבויות באמצעות מנגנונים רדוקציוניסטיים, ביולוגיים וגאוגרפיים . מקורם של הסברים אלה בתאוריות אקלימיות דתיות למחצה מהתקופה הקלסית ומימי הביניים . תאוריה זו צמחה מתפיסתם של היפוקרטס, גליאנוס ואריסטו, שחילקו את הארץ לשבעה אזורי אקלים הנתונים תחת השפעתם של שבעת כוכבי הלכת . חלוקה זו כרכה יסודות גאוגרפיים ביסודות אסטרולוגיים, וממנה נבעה עמדה דטרמיניסטית לגבי גורלם של עמים ופרטים שמקום חיותם בשבעת האזורים האלה . תורת האקל...  אל הספר