אלמנות צה"ל הבדואיות | 151 יש לציין כי אומנם בצפון הארץ הוקמה אנדרטה ללוחם הבדואי, אבל מיקומה הרחוק והיעדר הזיקה למסורת הבדואית הביאו לידי כך שבעבור רוב האלמנות המקום אינו אתר בעל משמעות . בבואנו לבחון את דרכי ההנצחה שמשרד הביטחון מסייע בהן עולה כי רובן אינן מתאימות למשפחות החללים הבדואים . פינות זיכרון, הכנסת ספר תורה, הקמת אתרי זיכרון, פעילויות ציבוריות כמו ערבי זיכרון ואירועי ספורט וכן התנדבות במחנות צה"ל, מלגות לימודים וקריאת בנייני ציבור על שמם של נופלים ( דרורי-גוהר, 2011 ) – כל אלה אינם מתאימים לתרבות ולמסורת של האסלאם . אין מדובר בהדרה מכוונת, אלא בכזו שנוצרה בשל אי-ההתאמה של עצם ההנצחה לרוח התרבות הבדואית . באף אחד מסיפורי האלמנות לא מופיעה התנכלות לאלמנה בגלל נסיבות מותו של הבעל בצבא, לא באלו שמופיעים בספר זה ולא בחמשת הסיפורים הנוספים שתועדו, אבל ברור שאף שהמדינה מכירה באובדן, בחברה הבדואית הוא אינו זוכה להערכה . מתוך סיפוריהן של פאיזה וסנא לא עולים מוטיבים קולקטיביים לאומיים המתקשרים לגבורת הבעל שנהרג או לנסיבות מותו . במקומם עולות תמונות חיים קטנות, וכל אחת מהן מקפלת בתוכה...
אל הספר