הִיבָּה | 121 בשקט . אני לא מסכים שבנות ילמדו נהיגה" . אמרתי לו שאבא שלי חי, ולכן הוא, אחי, לא קובע מה מותר לי לעשות בחיים שלי . הוא, כמו עורך דין, התעקש שלא אלמד והסתכסך עם אבא שלי . אבא שלי אמר לו, "אני פה, אז אתה לא תחליט במקומי . אם אמות, אתה תחליט" . אימא שלי לא רצתה להתערב ואמרה שאני צריכה להגיע להסכמה עם האחים שלי . בעצם היא תמכה ברצון שלי ללמוד נהיגה, אבל היה לה חשוב יותר שלא יהיו מריבות במשפחה . החלטתי להוריד את הנושא מסדר היום, וזה היה מעשה חכם, כי בתקופה שאחי עשה את הסטאז' באשקלון – יצא מוקדם בבוקר וחזר בערב – נסעתי לבאר שבע ללמוד נהיגה ומייד חזרתי, הכול תוך שעה וחצי, בלי שהיה עליי פיקוח בשעות האלה . עברתי בטסט השלישי . אחר כך לא נהגתי בגלל הפחד שיהיה לי פנצ'ר, ואז מי יעזור לי, למי אתקשר באמצע הכביש . מרוב פחד לא נגעתי בהגה במשך שבע שנים . כל הזמן הזה ידעתי שנהיגה היא הדרך לא להזדקק לאף אחד – ללכת למקום בלי שאף אחד ידע . רק כך את יכולה לנהוג את החיים שלך . לפני הנישואים רציתי לקנות אוטו ואפילו היה לי חיסכון מסודר, אבל כשהתארסתי אחי אמר לי שלא יפה שאקנה מכונית בזמן שלבעלי אין...
אל הספר