הִיבָּה | 117 לחוצה או כשאני בקונפליקט . אני זוכרת את המילים שלו, ואז יוצאת מהתמונה, מסתכלת מבחוץ ורואה את התשובה, את המענה שלי . בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים הייתי תלמידה שקטה . ישבתי בשולחן האחרון ולא דיברתי בכיתה . בהבעה בכתב קיבלתי תמיד ציון מצוין . הייתי התלמידה החמודה שלא מפריעה, שלא מזיקה לאף אחד . רק בכיתה י' התחלתי את החיים שלי . פתאום העזתי לדבר ולעמוד על שלי וראיתי שהאדמה לא רועדת . התחלתי לחשוב על אחרים ולהתנדב בשביל כולם, ממש כאילו יצאתי מהחור שלי . אני לא יודעת להסביר מה קרה לי . עד כיתה ז' רעיתי את העיזים של המשפחה . הייתי אחראית ליותר מעשרים עיזים . בכיתה ז' אימא החליפה לי תפקיד וביקשה ממני לעבוד בבית כדי ללמד אותי להיות עקרת בית . הייתי אחראית לניקיון, לבישול ולהכנת הפיתות כל יום לפני שיצאתי לבית הספר . בלילה הייתי מכינה את הבצק, וכשאבא שלי קם להתפלל בחמש בבוקר, הוא העיר אותי כדי לאפות . ככה מוקדם בבוקר הכנתי חמישים או שישים פיתות . זה היה התפקיד שלי מכיתה ז' ועד השנה השלישית במכללה . את הילקוט וחצי מהדברים שלי קניתי בכסף שהרווחתי מכל מיני עבודות . רציתי להרגיש עצמ...
אל הספר