חנאן | 113 חייבים להוציא את זה ולהעלות את זה לסדר היום, לדבר על זה . לא להכחיש ולהגיד שזה לא נמצא . כשאני מדברת על הנושא עם בדואים משכילים, בעלי תואר ראשון ושני, הם מתרגזים ותוקפים אותי, "את מדברת שטויות, את מלכלכת את השם הטוב שלנו . על מה את מדברת ? מי אמר לך שיש הטרדה מינית ? " אני לא יכולה להגיד להם שהילדה שלי עברה פגיעה מינית, אבל אני מתארת להם נתונים שאספתי ממחלקת הרווחה, מעובדים סוציאליים ומרופאים . הכול חסוי וסודי, אבל זה קיים . יש סטטיסטיקות, יש מספרים . וגם אם הם חלקיים, הם מעידים על תופעה קשה שהנפגעת נשארת בצל ולעיתים מקבלת עונש חברתי נוסף מהחברה . אני מספרת להם על נשים שנאנסו, וברגע שדיווחו ללשכת הרווחה, אמרו להן שחייבים לפתוח תיק במשטרה, ואז הן נעלמו ולא דיברו על זה יותר . האישה לא רוצה לערב את המשטרה . היא בסך הכול מבקשת סיוע, טיפול . היא מבקשת תמיכה . אבל היא לא זוכה לזה במחלקת הרווחה, כי שם חייבים לעבוד לפי הנהלים של המדינה – לדווח למשטרה ולפתוח תיק . האישה צריכה להגיע לתחנת המשטרה, ומישהו רואה אותה נכנסת למשטרה ומייד שואל, "מה את עושה שם ? זו תחנת משטרה, נשים לא נכנסות ...
אל הספר