אָמָל | 59 מהפוליגמיה הנפוצה בחברה הבדואית ותלמידות נפגעות ומוטרדות מינית . העבודה שלי כיועצת מאתגרת וממלאת אותי עניין רב . אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי שלעולם לא אתחרט עליו . אני שומעת בלב שלי את קולה של אימא שאמרה לי כשהייתי קטנה, "את לא תהיי עם הכבשים, את תעשי משהו טוב וחשוב" . אני רוצה לגעת בדברים רגישים, אבל בעדינות, בצורה שלא תפגע בי כאישה בדואית . אני יודעת שאני צריכה להרחיב את מעגל השותפים כמה שאפשר . היום, כשמישהו מדבר איתי, אני חושבת על הדבר כמה פעמים מכמה נקודות מבט . אני חושבת לפני שאני עונה . אני מרגישה שאני לא חייבת כלום לאף אחד . פעם הייתי עושה דין וחשבון למשפחה שלי, וכל הזמן דאגתי מה יגידו עליי . עכשיו כבר לא . למען האמת, אני כן חושבת על מה שהם אומרים או חושבים, אבל אין לזה משקל גדול כל כך כמו שהיה אז . עכשיו אני עושה יותר דברים שאני מאמינה בהם . לפעמים לא חשוב לי המחיר שאני משלמת, העיקר שאני עושה מה שאני רוצה, מה שאני מאמינה בו . בשנתיים האחרונות גם ילדיי השתנו . הם עצמאיים יותר . אני שואלת את הבת הגדולה שלי, שעכשיו היא כבר בת תשע, "מה החלום שלך ? מה את רוצה להיות...
אל הספר