290 תולדות הרעיונות הנאורות אל נכון אינטליגנטיים . בגלל נטייתם השמרנית נבדלו ממבקרים אחרים של ההשכלה, שאפשר להגדירם מבקרים פנימיים ( אימננטיים ) שלה, דוגמת ווֹלטר ( Voltaire ) , שתקף את האופטימיזם המופרז של עמיתיו הוגי הדעות של ההשכלה, או דיוויד יוּם ( Hume ) , שערער על הרציונליזם המופרך שלהם . מבקרים אלו אמנם ערערו על כמה עקרונות מרכזיים של תנועת ההשכלה, אך לא שללו לא את אמונתה העיקרית בהשכלה עצמה ולא את האידאולוגיה הפוליטית שלה . ווֹלטר, יוּם ושאר המבקרים הפנימיים של התנועה היו שותפים לאמונה שהחשיבה הביקורתית והשכלולים הטכנולוגיים עתידים להביא לעולם גאולה, חילונית כמובן, שעיקרה שחרורו התבוני של האדם מכל העכבות הדתיות, החברתיות והפוליטיות שכפה על עצמו ב"חוסר - בגרותו, שהוא עצמו אשם בו" . הגדרה זו היתה, כידוע, הגדרתו האולטימטיבית של עמנואל קאנט ( Kant ) להשכלה ( Aufklärung ) בחיבורו משנת 1784 "תשובה לשאלה : ההשכלה מהי ? " ( Beantwortung auf die Frage : Was ist Aufklärung ? ) . 3 "חוסר - בגרות" ( Unmündigkeit ) , לדברי קאנט, הוא "אי - יכולתו של אדם להשתמש בשכלו" בכוחות עצמו ולטובתו, ו...
אל הספר