האנציקלופדיה והאנציקלופדיזם 181 ביצירה זו למלא את מקומה של ספרייה המכילה את כל הסוגות, למעט את הסוגה שלה עצמה" . 3 כדי להגיע לציבור שהיו מעוניינים בו הכריזו בתחילה עורכי ה"אנציקלופדיה" על אסטרטגיית שיווק שנראתה פשוטה ולא עוררה מחלוקת . ב"פרוספקטוס" ( Prospectus ) שהפיץ באוקטובר 1750 המליץ דידרו למנויים על הדרך הטובה ביותר להשתמש בספר, על יסוד התפיסה שהקוראים הם שותפים פעילים בהרפתקת הגילוי . דידרו אמר — אולי בעורמה — שתפקיד העורך הוא תפקיד סביל בעיקרו, ותבע לאפשר למחברים לפנות ישירות אל הקוראים ולהניח לקוראים לקבוע בעצמם מה חשוב במילון ערכים שערוך על פי סדר אלף - ביתי . ביסודו של דבר, הקוראים יכלו לראות ב"אנציקלופדיה" קובץ רעיונות שמזמין חקירה ודרישה נוספת . דידרו מיעט בחשיבותה של תכונה אחרת של ה"אנציקלופדיה" — אותה תכונה שעוררה אחר כך ויכוחים יותר מכל האחרות . משעה שהקוראים למדו לפרש את הטקסטים החתרניים המוסווים - למחצה או להתמצא ברשת ההפניות הצולבות המחוכמת שטוו העורכים, יכלה ה"אנציקלופדיה" לשמש להם מקור לתפיסות חדשניות ולהנאה . לבסוף, הקוראים יכלו לבחור בדפדוף תכליתי ובדרך זו ליצו...
אל הספר