הצנעאני ; זה הרקע לדבריו של ספיר שהובאו לעיל על המפגש בין יהודי קרית אלקאבל ליהודי צנעא שהתגוררו בעירם אך שמרו על נבדלותם במסגרת קהילתית נפרדת . המחקר על יהודי קרית אלקאבל מאפשר להרחיב בתיאור העימותים בינם לבין קהילות המהגרים מצנעא, שביקשו לשמור על ייחודם גם לאחר שעזבו את עירם . ממחקרו של יוסף טובי אנו למדים כי עם התגברות האנרכיה בצנעא בשליש השני של המאה התשע עשרה עזבו רבים מיהודי העיר את בתיהם ונדדו למקומות בטוחים יותר, 3 ומן התעודות שמביא יהודה רצהבי עולה כי כבר בשנת 1851 התרכזו בקרית אלקאבל רבים מיהודי צנעא וכי יחסיהם עם בני המקום לא היו שפירים . 4 ספיר ביקר בקרית אלקאבל כמה שנים לאחר מכן, ולדבריו, כאמור, התרכזו במקום כ- 70 משפחות יוצאות צנעא שבראשן עמד החכם באשי של צנעא, מארי סלימאן אלקארה . תיאורו של ספיר מלמד על היחסים הקשים שנוצרו בין גולי צנעא לבין תושבי המקום . הצנעאנים, כתב ספיר, 'נוהגים סלסול בעצמם להיותם חכמים מיוחסים ( זאת תורת היחש אשר עינם בכל הארץ אלה בני שם אלה בני חם ) בעלי צורה ואנשי שם . ובשבתם בשלותם בעיר הבירה היו כאדונים לאלה בני העירים [ ! ] והכפרים אשר המעט להם...
אל הספר