דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי : התבוננות משווה בדפוסי מנהיגותם 91 בראשית דרכם המשותפת, מוסכם היה על הכול שבן-צבי הוא הבכיר מבין השניים . למן פגישתם הראשונה ועד שנסעו יחד לאמריקה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, הבכורה הייתה שלו בכל התחומים : מילוי תפקידים מרכזיים במפלגה, ייצוגה בכינוסים בחו"ל וייסודם של ארגוני שמירה . כשנפטר בשנת ,1963 היה בן-צבי נשיא המדינה, תפקיד רם מעלה ורב יוקרה, אך בעיקרו סמלי ; בן-גוריון היה אז ראש הממשלה ושר הביטחון, משמע הוא ניצב בראש הפירמידה של המנהיגות הלאומית . במהלך 56 השנים מאז פגישתם הראשונה ועד פטירתו של בן-צבי היו מסלולי חייהם של השניים שלובים זה בזה, נעו במקביל זה לזה, הצטלבו זה בזה, התרחקו זה מזה, אך מעולם לא התנגשו זה בזה . המאמר מציע התבוננות משווה במשעולי חייהם ובדפוסי מנהיגותם של השניים, ומנסה לענות על השאלה מתי, כיצד ומדוע חל השינוי בהייררכיה המנהיגותית שהביא לעלייתו של בן-גוריון לראש הסולם המפלגתי והלאומי ( מפלגת אחדות העבודה, מפא"י, ההסתדרות הכללית, היישוב, ההסתדרות הציונית ומדינת ישראל ) . המהלך במאמר הוא כפול : סיפורם של שני האישים מוסבר באמצעות...
אל הספר