מיכל רום | 147 הישראלי לשמור תחת פיקוח, כמו שנכתב בדברי ההסבר לחוק כאשר הוצע 41 בכנסת ישראל לראשונה, באותם ימים : "דיני השמות של בני אדם — שמות משפחה ושמות פרטיים — מבוססים היום בארץ על מנהג ונוהג [ … ] מצב עניינים זה אינו מניח את הדעת . מנהג ונוהג עלולים להיות שונים ממקום למקום ומעדה לעדה, ומה גם באוכלוסייה המעורבת של הארץ שחלק גדול ממנה מורכב מעולים שבאו לא מכבר מכל קצוות תבל . מוטב שבמקום רב גוניות זו יבוא הסדר משפטי אחיד . ליקוי שני של המצב הקיים הוא הזכות הבלתי מוגבלת הניתנת לפרט לשנות את שם משפחתו ושמו הפרטי ככל אשר יעלה על רוחו ובכל שעה שירצה בכך . אין כיום סמכות כל שהיא למנוע שינוי שם, או לפקח עליהם, אף במקרים שהשינוי בא למטרות של מרמה או שהשם החדש עלול להטעות . על כן דרוש פיקוח 42 ממשלתי מסוים כדי למנוע מעשי תרמית והטעייה . " המשפטנית הפמיניסטית אורית קמיר מסבירה כי דברים אלו מכוונים למצב שהיה קיים עד קום המדינה, אז שלטה בארץ שיטת המשפט האנגלי שלא הגבילה את מנהגי השמות כמעט בכלל, ובפרט לא את האפשרות להחליף שם . הוראה מנדטורית שפרסם הנציב העליון לפלשתינה ( א"י ) בשנת 1921 קבעה ...
אל הספר