182 פרק רביעי למרות שהדרישה לציות עשויה להיות תבונית במצב העניינים המתואר לעיל, כל המבנה התרבותי המתואר לעיל אינו תבוני, במיוחד בתנאים בהם החברה התגברה על המחסור הכלכלי והיא מייצרת את כל צרכיה במעט מאוד שעות עבודה ( ראו תת הפרק "המוסר ותנאי מחסור" ) . בתנאים אלו, תבוני יותר לאפשר את העונג, המנוחה, הסליחה והמימוש העצמי, ולכונן את אלו כאבני היסוד של התרבות . בפרק על האגו הראינו שלפי פרויד יש לאגו יכולת לעשות זאת . הערה קצרה : את ההבחנה בין שני הדפוסים המוסריים היטיב להבין ניטשה והוא מבטא אותה בכל כתביו, גם אם הוא לא מנסח אותה באופן בו ניסחנו אנו . אם נבחין, בעקבות פרויד, בין שני הדפוסים המוסריים המניעים את הנפש, נבין גם מדוע ניטשה טוען שהוא מדבר בשם האהבה בשעה שהוא מדבר על ביטול הערכים : הוא מדבר בשם הופעת האגו על אדישותו לטיב היצרים, ולכן גם על הופעת המוסר-המותיר המגיע איתו בעסקת חבילה והמאפשר את כינון התרבות על בסיסו . נשוב לסיכום המהלכים שעשינו עד כה : טענו כי למרות שיצרי החיים ויצרי המוות משתפים פעולה רוב הזמן, ישנו דפוס פעולה שיכול לשרת רק את יצרי החיים ולא את יצרי המוות . זהו יחס ה...
אל הספר