יסודותיו ההומניסטיים של בית הספר | 119 ואומנם, מרחבי הזמן והמקום של בית הספר שונים מהמרחבים החברתיים הפונקציונליים והאינסטרומנטליים שמחוצה לו . בית הספר הוא מעין שמורת טבע המוגנת מן החוץ ; מרחב של פנאי, שבו מוצע לילדים להתנסות בעולם על מגוון גילוייו באופן משחקי, מותאם ובלתי פונקציונלי בהכרח . במרחב חופשי ומשחקי מעין זה יכולים הילדים להקדיש זמן להתפתחותם הבלתי תלויה – להתנסות, לחוות וללמוד מבלי שיידרשו להתחייב להכרעות הרות גורל וללא צורך לשאת באחריות הנתבעת מן המבוגרים הפועלים בעולם ה"אמיתי" . בתחילת העת המודרנית ניסח רוסו ( 2009 ) את ביטויה הפדגוגי העקרוני של התפיסה : הרשו לי בהזדמנות זו לנסח את העיקרון הגדול, החשוב והמועיל ביותר של החינוך : אל נא תחסכו זמן, העזו להפסידו [ . . . ] לעכב פירושו להרוויח זמן . תנו לילדות להבשיל בילדכם . הימנעו מלתת להם היום כל דבר הדרוש להם אם אפשר להשהותו ללא סכנה עד מחר . ( עמ' 57 ) ניסוחו הפרדוקסלי של הפסד הזמן ושל העיכוב במונחים של רווח ושל התקדמות ביטאו את איכותו ה"סכולסטית", המשחקית, הבלתי אינסטרומנטלית והבלתי פונקציונלית של מרחב הזמן בבית הספר . במר...
אל הספר