פרק ראשון : מדוע אי אפשר לדבר על גילוי עריות ? | 27 לו גם משמעות לשונית . מפרספקטיבה זו, אין כל אפשרות להבחין בין התהליך הפסיכולוגי המתרחש אצל נפגעת גילוי עריות לבין קיומה במסגרת חברתית - תרבותית . קשר השתיקה החברתי סביב גילוי עריות, שנעסוק בו בהרחבה מיד, נובע מן המעמד הלא מדובר, ממעמדה כטאבו, של הפגיעה . זהו גם הסבר לנוכחותו של סימפטום מרכזי אצל נפגעות גילוי עריות – ההדחקה . באופן הפשוט ביותר, מנקודת המבט של ביליג הדחקה היא מנגנון הגנה נפשי שמטרתו לשמור על הנפש מפני תכנים בלתי נסבלים . לטענתו, הביטוי הישיר של הדחקה זו ניכר באופן לשוני, בהימנעות מלדבר על נושא מסוים . לא רק שההדחקה באה לידי ביטוי בשפה, אלא היא אף תלויה בכישורי השפה של הפרט . לא מדובר בתהליך מסתורי - פנימי, שמווסת על ידי מבנים פנימיים כמו האגו, אלא במנגנון ישיר הרבה יותר . ביליג נשען על דבריו של פרויד, שטען כי החיים החברתיים הרגילים תלויים בהדחקה . תהיה זו טעות לבודד את פסיכולוגיית המעמקים שהפסיכואנליזה מרבה להתייחס אליה, מן הפסיכולוגיה של פני השטח ושל חיי היום - יום . למעשה, ביליג מטיל ספק בעצם ההבחנה בין "עומק" ל"פני ה...
אל הספר