10 | לומר זאת אחרת : לדבר על גילוי עריות בשפת הספרות גילוי עריות הוא טאבו תרבותי מרכזי, אולי הדומיננטי ביותר בתרבות המערבית . אולם הטאבו הוא כפול : האיסור אינו רק על המעשה, אלא גם על הדיבור - על - המעשה . דיבור זה הוא מוקצה, ואין לו מקום בסדר החברתי - לשוני . הדיבור הכרחי כמובן על מנת לקיים טיפול, והטאבו המגביל דיבור - על - גילוי - עריות מחלחל גם למסגרת השיח, או היעדרו, בתוך חדר הטיפול . במיטבו, טיפול משמעותי יאפשר שיקום של הזהות, או "התנעה" מחדש של התפתחות העצמי שנפגע והתעכב בשל הפגיעה . לשם כך על טיפול כזה לכלול אפשרות לדיבור – אותו דיבור שהוא טאבו, איסור . זהו מעגל פרדוקסלי המייצר קושי מרכזי בטיפול בנפגעות גילוי עריות : מחד גיסא, פעולת הדיבור – על הפגיעה ובכלל – כלומר הכלי שבאמצעותו מתקיים הטיפול, לעיתים אינו זמין עבור האישה השורדת . מאידך גיסא, היא זקוקה לטיפול זה על מנת להחזיר לעצמה את המילים וכדי להמשיך במלאכת בניית הזהות ששובשה בשל הפגיעה . תהליך מרכזי בטיפול ובשיקום יהיה אפוא מציאת שפה כלשהי לדבר בה בטיפול ולאחר מכן גם מחוצה לו . בעת החיפוש המשותף של מטופלותיי ושלי אחר שפה לדבר...
אל הספר