140 פרק רביעי הדתות, ועתה הם יושבים כלם בשלום יחדו בבית איש יהודי בליל פסח ! אשרי עין ראתה כל אלה ! — אבל חבל שלא הודיע לנו המחבר כמו כן, אם הכהן איגנטיוס, למשל, קרא גם הוא את דוד וחבריו עם הרב לעדת ישראל בטבריא אל בית הנזירים הפרנציסקני בליל פסח שלהם . . . 50 נראה אפוא שסובלנות דתית מן הסוג שתואר ב'אלטנוילנד' הייתה בעיני אחד העם רחוקה מן המציאות הממשית כרחוק מזרח מן המערב, חזון לימות המשיח . חזונו של אחד העם כפי שתיארתי בפרקים הקודמים היה קשור יותר לניסיון לחלץ את היהדות ממצרי המבוכה המודרנית . גישתו הלאומית, שהייתה מבוססת על לאומיות אתנית תרבותית, דחתה את הגישה האורתודוקסית מצד אחד אך גם את החלופה הליברלית המשכילית המשתלבת . אחד העם לא היה מעוניין לטפל בחולייה של הציווליזציה המערבית כולה אלא לפתור את מה שהוא כינה 'צרת היהדות' . מן הגישה העקרונית הזו הוא לא זז גם בוויכוחיו על מדיניות העריכה של האנציקלופדיה היהודית 'אוצר היהדות', ועוד יותר מכך כאשר ערך את כתב העת 'השלוח' . עם זאת האתניציזם שלו לא היה בשום אופן אנטי - מערבי, מתבדל ומסתגר, שכן גם הוא עצמו התהדר בסגנונו ה'אירופי', העריץ א...
אל הספר