180 | פרק שלישי [ . . . ] הייבצר מאנשי יבשה להיות למלחים, דייגים, ספנים, שחיינים, שייטים, נווטים, אמודאים, קברניטים ? [ . . . ] בלי הים אין מוצא, אין מרחב, אין מצע להשתרע . ים תיכון הוא הגשר הטבעי המקשר את ארצנו הקטנה עם העולם הרחב . הים הוא חלק אורגני, כלכלי ופוליטי של ארצנו . והוא עדיין כמעט פנוי, כמעט חופשי . הכוח שדחף אותנו מהעיר אל הכפר — דוחף אותנו מהיבשה לים . [ . . . ] והנוער אשר בארץ, ביחוד זה השוכן על שפת הים, בין בכפרו ובין בעירו, יראה בגלים את אשר רואה איש השדה ברגבים : מקור חיים ועוז וישע . בתרבות הים, החל בספורט ימי וגומר בעבודת המלח, נצור טיפוס יהודי חדש אשר ישלים ויגוון את הטיפוס שנוצר בעבודת השדה . נזכור : ארצנו 171 זו מצטרפת מיבשת ומים . הדברים הללו מפי בן-גוריון — הדגשת הפוטנציאל היישובי, הכלכלי והפוליטי של הים, ראיית הים כהמשכה של הארץ וכמרחב מקשר לעולם ולא כגבול טבעי והשוואת מעמדם של עובדי הים לזה חלוצים העובדים בעבודת האדמה — מסמלים את ראשית השינוי התודעתי שחל בקרב ההנהגה המרכזית של היישוב ביחס לים . ואכן, בקונגרס הציוני ה- 19 , שהתקיים בשנת 1935 בלוצרן שבשווייץ, ...
אל הספר