244 חסד נעורים ב- 1954 "חייתי רק על צדק ויושר ועל מכסימום של כוחותי בעבודה [ . . . ] אבל אין אני באה להתפאר בזה" . יום אחד הגיע לכנרת שלמה לביא "לעשות נפשות" לרעיון הקבוצה הגדולה, ובתיה עם קבוצת חברים נמשכו אחריו ועברו לעין חרוד, לגדוד העבודה . "גדוד העבודה היה שֵם מבטיח" כתבה בתיה ליהודה שרת, "עבודת רבים . אפשרות של הגשמה במשק גדול" . ובמקום אחר, כאשר כתבה על הגדוד, הבדילה עצמה מהאחרים : "לא גדוד צבא אלא גדוד עבודה, המכניס בתוכו חבר וחברה בשוויון מוחלט . היו רבים בגדוד אשר נהנו מהשירה, מהריקוד, מההצטופפות, מההתיידדות . אולם אני ראיתיו כדרך . [ . . . ] סבלנו מהארעיות, אולם ראינו את המטרה שבה, ואהבנו את ההתגַברות . [ . . . ] הנכונות עזרה לנו לעשות עבודות, אשר לפי השגתנו, השגות של בנות עיירה יהודית קטנה, עושים אותן רק גויים ( כמו ניקוי בתי שימוש, כביסה, ניקיון וכו' ) . [ . . . ] ולנו היה טוב . כי ביום שהוקל קצת היינו אומרות : איזו עבודה ענקית נעשתה היום ולא היה קשה כלל . כמה טוב ! וביום רע באמת היינו אומרות : הביטו איזה יום קשה היה היום ובכל זאת היה כוח להתגבר עליו — כמה טוב ! " הניתוק מ...
אל הספר