שיר השירים אשר לשלמה... ורחל

50 חסד נעורים על ותיקותי בארץ ואני שאלתיה על בית אבא שלה . בשאלי ככה, הגלישה את עפעפיה הקשתניים שלה מעל לעיניה . והיה בגלישת עפעפיים זו דבר-מה אנושי, חם ומקרב, ונפשך כאילו השתכרה ונצודה כליל . " ( לביא, מגילתי בעין חרוד, 1947 72 ) . זוהי רחל זיסלה, שלביא משתכר כליל מקִסמה . קליפות קשיחותו נושרות והוא שופך את ליבו לפניה במכתב : "ג' תמוז 1922 היפה ! יותר מדי הנני נרגש עתה ובוודאי שעפרוני רק נכאים יספר . אם יוכל לספר — וטיפשויות הרבה . הגי בנפשך ; האם ישנה פוזה יותר טיפשית מאדם שליבו בקרבו מתפרק וּלְהַחוּץ הוא מראה פנים צוחקות ? אבל למה כל זה ? אני, אני הגאה הפלתי את עצמי לרגליך ואת בלי יודעים דורכת . אנא ! תניני רק פעם ורק לפניך לצעוק את צעקתי : "את דורכת, ולי כל כך כואב ! " אַת היפה ביותר, הטובה ביותר והכוזבה לא כל כך ביותר, דִרכי ביתר עוז . אני לא אצעק עוד . אך לא תרחמיני, אנא, אל תרחמיני ! רחל ! הרי אני נותן לך את כל העונג שיש לה להאישה ביודעה ע"ד [ על דבר — צ"ש ] אוהביה המרובים . הריני אומר לך שגם אני הנני אחד מאוהביך . התענגי . יהיה לך זה לחלומות מתוקים בלילות, ובימים לשעשועים מְרַו...  אל הספר