פרק ארבעהפעשר : ברכת אבלים נ מנהג שהצטמצם 369 אליעזר יז, עמ' 65 : "ומשחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו, ורואים את האבל ויושבים עמו על הארץ, כדי שייצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסד ועליהן הוא אומר : ברוך אתה גומל שכר טוב לגומלי חסדים" . כאן לא נזכר במפורש שהיו אומרים ברכה . מקורות אחרים, לעומתם, מלמדים לכאורה, שהברכה נאמרה בבית האבל . במדרש ויקרא רבה ( כג ד ) המשיל רבי יוחנן דצפורי ( אמורא ארץ-ישראלי, מדור שלישי ) את הפסוק "כשושנה בין החוחים" ( שיר השירים ב ב ) על גומלי חסדים, ובין היתר : "לעשרה שנכנסו לבית האבל ולא היו יודעין לברך ברכת אבלים, והיה בהן אחד שהיה יודע . . . " . ובהמשך הדברים מסופר על רבי יונה, שלימד את תלמידיו ברכות שונות, "אפילו ברכת חתנים ואפילו ברכת אבלים, לומר, הוון גברין בכל מלה [ היו בני אדם מושלמים בכל דבר ] " . ייתכן שהברכה שבבית האבל נאמרה בעת הסעודה בביתו . על ברכת אבלים, הנאמרת בברכת המזון, למדנו במפורש : מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלוש — אומר שלוש ; שתיים — אומר שתיים ; אחת — א...
אל הספר