א. קבורה שנייה בהרים

350 מסגרות מתעקמות הארעי, אספו את העצמות וקברו אותן קבורת קבע ̶ בגלוסקמה או בלעדיה . הזכרתי למעלה את שיטתו של בר-אדון המסביר את דרכי הקבורה בסיבות 60 אני מבקש לחזור לפרשנות טכניות-כלכליות, ואת ייבין הדוחה פרשנות זו . של בר-אדון ולהרחיבה . קבורה במערכת קבורה משפחתית החצובה במערה, מחירה יקר, ואין בהישג ידה של כל משפחה להוסיף מערה חדשה לאחר שלא נותר מקום קבורה במערה 61 קבורה במהמורה בקרקע או חצובה בסלע, או בקבר-שוקת ( קבר הישנה . חצוב כאצטבה לאורך דופן המערה ) , יקרה יותר מקבורת כוכים הניצבים לדופן המערה, שגם היא קבורה יקרה יחסית . אם התמלאה מערת קבורה כזו, סביר הוא שקשה מבחינה כלכלית למשפחה עירונית, אפילו מן המעמד הבינוני, להוסיף עוד מערת קבורה . אין פלא אפוא שהפתרון נמצא בהזזת שלד עצמות-מת לצד הכוך, או ליקוטן לבור, או הנחתן בגלוסקמה . הגלוסקמה הייתה תיבה קטנה של אבן-גיר רכה, או תיבת עץ, חרס, שיש, או עופרת, שאורכה כאורך עצם הירך, העצם הגדולה בגוף האדם ( אורכה 40 - 70 ס"מ ; רוחבה 30 – 35 ס"מ וגובהה 25 - 40 ס"מ ) . היא תופסת נפח קטן מארון קבורה או כוך קבורה, וניתן להציב בחלל 62 רחמני מציין...  אל הספר