328 מסגרות מתעקמות 68 שלא היה "מקום בארץ ישראל שלא היו שם היה לקיים בהם מנהגי אבלות, 69 ויתכן הרוגים מושלכים בו" ( משום כך התירו חכמים "לגנוב" מתים ולקוברם ) שמנהגים מסויימים בטלו בצוק העתים . לאחר שבטלו הגזרות חזרו מנהגי האבל ונתאוששו, כשם שנתאוששו שאר הלכות ודינים שגזרו עליהם . אך כנראה שלא חזרה לקדמותה ההלכה של "מתאבל עליו מתאבל עמו", כי לא היה לה במה לתפוס לאחר פיזורה של המשפחה הרחבה . לכן, רבי שמעון בן אלעזר, שכבר היה מרוחק מדור השמד של אדריינוס, מביא את הדעה, שכבר תפסה כנראה בימיו, שמתאבל רק על אבי-אביו ובני-בניו . ברור עתה מדוע הברייתא שבירושלמי ( "הרי שמת חמיו או חמותו או אחד מקרובי אשתו" ) משתנה הנוסח שלה במקבילה שבבבלי ( "מי שמת חמיו או חמותו" בלבד ) והיקפה המחייב מצטמצם עד שהיא מותאמת למציאות של משפחות גרעיניות, ואינו מתאבל אלא על חמיו וחמותו . כאמור, בתקופת האמוראים פחתה השתתפות המשפחה הרחבה רק למספר מנהגים מצומצם, וכך גם היה המנהג בבבל . כבר ראינו ששמואל חייב "מתאבל עמו" רק בחמיו ובחמותו . מר עוקבא ( דור ראשון לאמוראי בבל ) סבור היה כי עליו לנהוג "שבעה" ו"שלושים" על מות גי...
אל הספר